העיט הגמדי (Booted Eagle, *Hieraaetus pennatus*) הוא הקטן שבעיטי ישראל והאזור, דורס אלגנטי ומרשים שניתן לצפות בו בארצנו בעיקר בעונות הנדידה. גודלו, הדומה לזה של עקב חורף, מקשה לעיתים על זיהויו, אך מבנה גופו ודפוסי התעופה הייחודיים שלו מסגירים את זהותו כעיט אמיתי.
מאפיינים וזיהוי
המאפיין הבולט והחשוב ביותר לזיהוי העיט הגמדי הוא הופעתו בשני מופעי צבע שונים לחלוטין, שאינם תלויים בגיל או במין. בנוסף, ישנם סימני היכר כלליים המסייעים להבדילו מדורסים אחרים.
שני מופעי צבע
המופע הבהיר: זהו המופע הנפוץ יותר (כ-70% מהאוכלוסייה). במופע זה, גוף הציפור וסוככות הכנף התחתונות לבנים ובוהקים, ויוצרים ניגוד חד עם אברות התעופה השחורות. מראה זה מקל מאוד על זיהויו. במבט מלמעלה, גבו חום ועל כתפיו ניתן לעיתים להבחין ב"פסי נחיתה" בהירים.
המופע הכהה: במופע זה, כל גופו של העיט, כולל סוככות הכנף, בצבע חום-כהה אחיד. מופע זה מאתגר יותר לזיהוי וקל להתבלבל בינו לבין דורסים חומים אחרים. עם זאת, גם במופע הכהה ניתן לעיתים להבחין בזנב מעט בהיר יותר משאר הגוף ובגוון חום-זהוב בעורף.
כיצד להבחין בינו לבין דורסים דומים?
הבלבול הנפוץ ביותר הוא בין העיט הגמדי לבין עקב חורף (*Buteo buteo*), בשל גודלם הדומה. הנה כמה הבדלים עיקריים:
- צללית ותעופה: לעיט הגמדי צללית "עיט טיפוסית" יותר. כנפיו ישרות וצרות יותר בבסיסן, וזנבו ארוך ומרובע יותר מזה של העקב. תעופתו מהירה יותר, עם חבטות כנף נמרצות ועמוקות, בעוד שהעקב מתאפיין בתעופה איטית ו"כבדה" יותר.
- מבנה הגוף: לעיט הגמדי רגליים מנוצות עד לאצבעות (מכאן שמו האנגלי, Booted Eagle), מאפיין של עיטים רבים. לעקב, לעומת זאת, רגליים חשופות. מאפיין זה קשה לראות בתעופה.
- המופע הבהיר: הניגוד החד בין הגוף הלבן לאברות השחורות בעיט הגמדי במופע בהיר הוא סימן זיהוי מצוין, שאינו קיים בעקב חורף.
- המופע הכהה מול דיה שחורה: ניתן להתבלבל בין עיט גמדי במופע כהה לבין דיה שחורה (*Milvus migrans*). ההבדל הבולט ביותר הוא הזנב: לדיה זנב ממוזלג (עם שקע), בעוד שלעיט הגמדי זנב ישר וקצוץ.
תפוצה ואזורי מחיה בישראל
העיט הגמדי הוא בעיקר חולף בישראל, עם מאות ואלפי פרטים שחוצים את שמיה בעונות הנדידה, בסתיו (ספטמבר-אוקטובר) ובאביב (מרץ-אפריל). ניתן לצפות בו בצווארי הבקבוק של נדידת הדורסים, כמו עמק החולה, הרי אילת ועמק בית שאן.
בנוסף, אוכלוסייה קטנה של עיטים גמדיים חורפת בארץ, בעיקר בעמקי הצפון, בשפלה ובצפון הנגב. בשנים האחרונות, מספר זוגות מצומצם אף החל לקנן בישראל, בעיקר באזורי חורש ים-תיכוני בכרמל, בגליל ובגולן, מה שהופך אותו גם לדוגר מקייץ נדיר ביותר.
עובדות מעניינות
- שמו העברי "גמדי" ניתן לו כמובן בשל היותו הקטן שבעיטים הנראים באזורנו.
- תזונה: הוא צייד זריז וורסטילי, הניזון בעיקר מציפורים קטנות ובינוניות אותן הוא תופס באוויר, אך גם ממכרסמים, זוחלים וחרקים גדולים.
- נדידה ארוכת טווח: האוכלוסיות המקננות באירופה ובאסיה נודדות בחורף לאפריקה שמדרום לסהרה ולהודו, ועוברות מרחקים של אלפי קילומטרים.
היה הראשון להגיב