עקב חורף (Common Buzzard, Buteo buteo) הוא אחד מדורסי היום הנפוצים והמוכרים ביותר בישראל, במיוחד בעונת החורף, כפי ששמו מרמז. עוף דורס זה, השייך למשפחת הנציים, מהווה אתגר זיהוי מעניין עבור צפרים מתחילים ומנוסים כאחד, בשל השונות הגדולה בניצוי (פולרימורפיזם) בין הפרטים השונים.
זיהוי ומאפיינים
העקב הוא דורס בגודל בינוני, בעל מבנה גוף מוצק, כנפיים רחבות וזנב קצר יחסית ומעוגל בקצהו. צבעי הניצוי שלו משתנים באופן דרמטי מפרט לפרט, ונעים מחום כהה ואחיד, דרך גוונים מנומרים של חום ולבן, ועד לפרטים בהירים מאוד, כמעט לבנים. שונות זו היא אחד מסימני ההיכר הבולטים של המין, אך גם מקור לבלבול רב בזיהוי.
סימני זיהוי עיקריים
למרות השונות הגדולה, ישנם מספר סימנים המסייעים בזיהוי ודאי של עקב החורף, בעיקר במבט מלמטה בזמן תעופה:
- כתם כהה ב"שורש כף היד" (Carpal patch): ברוב המופעים, ניתן להבחין בכתם כהה ובולט באזור כיפוף הכנף.
- שפת זרימה כהה: קצה הכנף האחורי (trailing edge) לרוב כהה יותר משאר הכנף.
- פספוס עדין: אברות התעופה (הנוצות הגדולות בכנף) מפוספסות בפסים דקיקים וצפופים.
- זנב: הזנב רחב יחסית, מפוספס בדקיקות, ולרוב מסתיים בפס כהה ובולט יותר בקצהו.
הבחנה ממינים דומים
הבלבול העיקרי בישראל הוא בין עקב החורף לבין עקב עיטי (Long-legged Buzzard), שהוא דורס יציב ונפוץ בארץ. כדי להבחין ביניהם, יש לשים לב לפרטים הבאים:
- גודל ומבנה: העקב העיטי גדול וחסון יותר, ובעל מראה "נשרי" יותר מעקב החורף.
- צבע הזנב: לעקב עיטי בוגר יש לרוב זנב בגוון כתום-חלודה וללא פספוס כלל, בניגוד לזנבו המפוספס של עקב החורף.
- ראש: לעקב עיטי יש לעיתים קרובות ראש בהיר יותר משאר הגוף, היוצר ניגוד מסוים.
- כתם שורש כף היד: בעקב עיטי, הכתם לרוב שחור ובולט יותר מאשר בעקב חורף.
מין נוסף שניתן להתבלבל איתו, בעיקר בנדידה, הוא איית צרעים. לאיה ראש קטן ו"יוני" יותר המוחזק קדימה בתעופה, זנבה ארוך יותר ובעל פסי רוחב מועטים ורחבים, ותעופתה "רכה" יותר.
תפוצה ואזורי מחיה בישראל
עקב החורף הוא חולף וחורף נפוץ ביותר בכל רחבי הארץ. הוא מגיע לישראל החל מחודשי הסתיו (ספטמבר-אוקטובר) ונשאר עד האביב (מרץ-אפריל). ניתן לראותו בשטחים פתוחים, אזורים חקלאיים, שדות בור, חורשות ויערות דלילים. הוא מרבה לעמוד על עמודי חשמל, גדרות ועצים בולטים בשטח, משם הוא סורק את סביבתו בחיפוש אחר מזון. בנוסף לאוכלוסייה החורפת, קיימת גם אוכלוסייה קטנה ויציבה המקננת בצפון הארץ, בעיקר בגולן ובגליל.
תזונה והתנהגות
תזונתו של עקב החורף מגוונת וכוללת בעיקר מכרסמים קטנים, זוחלים (לטאות ונחשים), חרקים גדולים ופגרי חיות. הוא צייד אופורטוניסטי המנצל כל הזדמנות למצוא מזון. שיטת הציד הנפוצה ביותר היא תצפית ממקום גבוה והתנפלות על הטרף מלמעלה, אך הוא גם מרבה לדאות בגובה נמוך יחסית כדי לאתר טרף על הקרקע.
עובדות מעניינות
השם "Buzzard" בעולם הישן (אירופה, אסיה ואפריקה) מתייחס לעקבים מסוג Buteo, בעוד שבצפון אמריקה, אותו שם מתייחס לעופות דורסים אוכלי נבלות, הדומים לנשרים. עובדה זו יוצרת לעיתים בלבול בקרב צפרים ותיירים מאמריקה המבקרים בישראל. קריאתו האופיינית של עקב החורף היא מעין יללה נוגה ומתמשכת, "פיייי-או", אותה ניתן לשמוע לעיתים קרובות, במיוחד בתקופת החיזור באזורי הקינון.
היה הראשון להגיב