הביצנית אדומת-הרגל (Common Redshank), ששמה המדעי *Tringa totanus*, היא עוף חוף אלגנטי וקולני ממשפחת החופמיים, המהווה מראה שכיח במקווי המים בישראל בעונות הנדידה והחורף. היא בולטת בזכות רגליה האדומות-כתומות הבוהקות, שהעניקו לה את שמה העברי והופכות אותה לקלה יחסית לזיהוי בקרב קבוצת הביצניות המגוונת.
מאפיינים וזיהוי
תיאור כללי
הביצנית אדומת-הרגל היא חופמאי בגודל בינוני, בעלת גוף מוצק ומקור ישר באורך בינוני, שצבעו אדום בבסיסו ושחור בקצהו. סימן ההיכר הבולט ביותר שלה, כאמור, הוא צבע רגליה – אדום-כתום עז, אם כי עוצמת הצבע יכולה להשתנות בין פרטים ובין עונות. בתעופה, היא חושפת שפת זרימה לבנה ורחבה לאורך הכנף ועל-שת לבן, מאפיינים בולטים המסייעים מאוד בזיהויה ממרחק.
לבוש וקולות
לבוש הקיץ (לבוש חיזור) מאופיין בגווני חום-אפרפר בחלקים העליונים, עם כתמים ופספוסים כהים וצפופים על החזה והצדדים. בלבוש חורף, הניצוי הופך אחיד יותר, עם גב חום-אפרפר וחלקים תחתונים לבנים ונקיים יחסית. קריאתה של הביצנית אדומת-הרגל היא אחד המאפיינים המובהקים שלה – שריקה קצבית, צלולה ומלנכולית במקצת, הנשמעת כ- "טיו-הו-הו". היא נחשבת לציפור קולנית מאוד, ולעיתים קרובות היא הראשונה להשמיע קריאת אזהרה רועשת כאשר היא חשה בסכנה, ובכך מתריעה גם למינים אחרים בסביבתה.
הבחנה ממינים דומים
זיהוי ביצניות עשוי להיות מאתגר, אך מספר מאפיינים מסייעים להבדיל את אדומת-הרגל ממינים דומים הנראים בישראל:
ביצנית שחורת-כנף (*Tringa erythropus*): דומה במבט ראשון, אך מקורה ארוך ודק יותר, ונוטה מעט כלפי מטה בקצהו. רגליה אדומות כהות יותר. בלבוש חורף היא אפרפרה-חיוורת ואחידה יותר, וחסרה את הגוון החום והפספוס העדין של אדומת-הרגל. בתעופה, היא חסרה את שפת הזרימה הלבנה והרחבה בכנף.
ביצנית ירוקת-רגל (*Tringa nebularia*): גדולה וחזקה יותר מאדומת-הרגל, ורגליה ארוכות ובצבע ירקרק-אפרפר. מקורה ארוך יותר, עבה בבסיסו ומתעקל קלות כלפי מעלה. בתעופה, הגב התחתון והעל-שת הלבנים שלה יוצרים צורת V עמוקה ובולטת, בשונה מהעל-שת הלבן והרבוע יותר של אדומת-הרגל.
ביצנית עדינה (*Tringa stagnatilis*): כשמה כן היא, קטנה ועדינה יותר במבנה גופה. מקורה דקיק וארוך כמחט, ורגליה דקיקות וארוכות בצבע ירקרק-צהבהב. היא נראית "לבנה" יותר באופן כללי, במיוחד בראשה ובחלקיה התחתונים.
תפוצה ואזורי מחיה בישראל
הביצנית אדומת-הרגל היא חולפת וחורפת נפוצה מאוד בישראל. ניתן לצפות בה במספרים גדולים במהלך עונות הנדידה (סתיו ואביב) וכן לאורך כל חודשי החורף. היא אינה דוגרת בארץ. היא מעדיפה אזורי חוף ושטחי מים רדודים, כגון בריכות דגים, לגונות, שפכי נחלים, מישורי בוץ ובריכות מלח. בין האתרים המומלצים לצפייה בה ניתן למצוא את בריכות המלח באילת ובעתלית, חוף מעגן מיכאל, עמק החולה, עמק בית שאן ומאגרי מים שונים ברחבי הארץ.
עובדות מעניינות
הביצנית אדומת-הרגל ידועה בהתנהגותה ה"עצבנית", הכוללת תנועות קידה ונדנוד זנב תכופות כאשר היא עומדת על הקרקע. התנהגות זו, יחד עם קולניותה, הופכת אותה ל"שומרת של הביצה" – היא מזהה טורפים או הפרעות במהירות ומתריעה בקול רם, ובכך מסייעת לכלל העופות באזור. תזונתה מורכבת בעיקר מחסרי חוליות קטנים, כגון חרקים, תולעים וסרטנים, אותם היא מאתרת על פני המים והבוץ או באמצעות חיטוט עם מקורה.
היה הראשון להגיב