הכפן (Eurasian Spoonbill, שם מדעי: Platalea leucorodia) הוא עוף מים מרשים וייחודי, המוכר בזכות מקורו יוצא הדופן המעניק לו את שמו. זהו עוף אלגנטי, בעל נוכחות בולטת בבתי הגידול הלחים של ישראל, והמפגש עמו הוא תמיד חוויה מרגשת עבור כל צפר.
זיהוי ומאפיינים בולטים
מראה כללי
הכפן הוא עוף גדול וחינני, שגובהו כ-80-90 ס"מ ומוטת כנפיו מגיעה עד 130 ס"מ. ניצויו לבן לחלוטין ברובו, רגליו ארוכות ושחורות, והן בולטות היטב בזמן תעופה. צבע עור הפנים החשוף שלו משתנה בין צהבהב לשחור, בהתאם לגיל ולעונה.
המקור – סימן ההיכר
סימן הזיהוי המובהק והבלתי ניתן לטעות של הכפן הוא מקורו הארוך, השטוח והשחור, המתרחב בקצהו לצורת כף או כפית. קצה המקור צהוב-כתום. צורה ייחודית זו אינה לקישוט בלבד; היא משמשת ככלי שיחור (חיפוש מזון) יעיל ביותר. הכפן טובל את מקורו במים הרדודים ומניע אותו מצד לצד בתנועות קצובות, וכאשר הוא חש בטרף (דגיגים, סרטנים או חרקי מים), הוא סוגר עליו את המקור במהירות.
לבוש ושינויים עונתיים
בלבוש חיזור, המתפתח באביב, לפרטים הבוגרים מופיעה ציצת עורף צהבהבה ורפויה וכן כתם צהוב-כתום בבסיס הצוואר. מחוץ לעונת הקינון, הציצה והכתם נעלמים או דוהים משמעותית. לפרטים צעירים יש קצות כנפיים שחורים ומקורם ורדרד-אפרפר, ההופך לשחור עם התבגרותם.
כיצד להבדיל בינו לבין עופות דומים?
בישראל, ניתן להתבלבל בין הכפן, במיוחד ממרחק, לבין מיני לבניות גדולות כמו לבנית גדולה. עם זאת, ההבדלים ברורים במבט מקרוב. בעוד שללבנית יש מקור דק, חד ודמוי פגיון, לכפן יש את המקור השטוח והכפיתי שאין דומה לו. בנוסף, התנהגות השיחור שונה לחלוטין: הלבנית עומדת ללא תנועה או רודפת באופן אקטיבי אחר טרף, בעוד הכפן "מטאטא" את המים עם מקורו. בתעופה, הכפן עף עם צוואר מתוח לפנים, בדומה לחסידות, בעוד הלבניות והאנפות עפות עם צוואר מקופל בצורת S.
תפוצה ובתי גידול בישראל
הכפן הוא חולף וחורף שכיח למדי בישראל. ניתן לצפות בו בעיקר במקווי מים מתוקים ומליחים, כמו אגמון החולה, בריכות דגים בעמקי הצפון, מאגרי מים, וכן בבריכות המלח בעתלית ובאילת. הוא מעדיף אזורים עם מים רדודים המאפשרים לו לחפש מזון בנוחות. לעיתים קרובות ניתן לראות להקות של כפנים עומדות יחד במים או נחות על גדות הבריכות.
עובדות מעניינות
שמו העברי, 'כפן', נגזר כמובן מצורת המקור דמוי הכף. הכפנים הם עופות חברתיים למדי, ולרוב נצפים בקבוצות, הן בזמן שיחור מזון והן במנוחה. קולו של הכפן נשמע לעיתים רחוקות, והוא בדרך כלל כולל נקישות מקור חלשות או נהמות נמוכות, בעיקר באתרי הקינון. תנועת הראש מצד לצד בזמן חיפוש המזון היא התנהגות מולדת המאפשרת לו לסרוק שטח רחב ביעילות מרבית.
היה הראשון להגיב