העלווית האפורה (Willow Warbler), ששמה המדעי הוא *Phylloscopus collybita*, היא אחת מציפורי השיר הקטנות והנפוצות ביותר בישראל בעונות הנדידה והחורף. למרות מראהה הצנוע, היא מהווה אתגר זיהוי מרתק עבור צפרים רבים, ונוכחותה המורגשת בחורשות ובגינות ברחבי הארץ הופכת אותה לחלק בלתי נפרד מנוף הצפרות המקומי.
מאפיינים וזיהוי
העלווית האפורה היא ציפור קטנה ועדינה, אורכה כ-10-12 ס"מ. גופה העליון בגוון חום-זית אפרפר, בעוד חלקי גופה התחתונים בהירים יותר, בגוון לבנבן-צהבהב. אחד מסימני ההיכר הבולטים והאמינים ביותר שלה הוא צבע רגליה, שהן כהות מאוד, בדרך כלל שחורות או חומות-כהות. יש לה פס-גבה (supercilium) קצר ובהיר יחסית, ופס-עין כהה העובר דרך עינה. התנהגות אופיינית נוספת היא תנועת זנב מתמדת – הורדה והרמה קצבית של הזנב, המבדילה אותה מעלוויות אחרות. שירתה, שהעניקה לה את שמה באנגלית, מורכבת משתי הברות פשוטות החוזרות על עצמן – "צ'יף-צ'אף", אך היא נשמעת בעיקר באזורי הקינון ופחות בישראל.
כיצד להבחין בינה לבין עלוויות דומות?
האתגר הגדול בזיהוי עלוויות טמון בדמיון הרב ביניהן. כדי להבחין בעלווית אפורה, יש לשים לב למספר פרטים. ההבדל המרכזי בינה לבין העלווית הירוקה (*Phylloscopus trochilus*) הוא צבע הרגליים: לאפורה רגליים כהות, בעוד שלירוקה רגליים בהירות יותר, לרוב בגוון ורדרד או חום-בהיר. בנוסף, לעלווית הירוקה יש אברות יד (primary projection) ארוכות יותר – כלומר, קצות נוצות התעופה הראשיות בולטות יותר מעבר לנוצות השלישוניות בכנף הסגורה. מול עלווית החורף (*P. c. tristis*, תת-מין של האפורה), הזיהוי מורכב יותר. עלוויות חורף נוטות להיות אפרפרות יותר, עם גוון חולי, וקריאתן שונה – "פיפ" חד וקצר לעומת ה"הוויט" הרך של האפורה.
תפוצה ואזורי מחיה בישראל
העלווית האפורה אינה מקננת בישראל, אך היא חולפת וחורפת מצויה ביותר. ניתן לפגוש אותה בכל רחבי הארץ, מהצפון ועד הנגב, החל מסוף אוגוסט ועד סוף האביב. היא אינה בררנית בבחירת בית הגידול שלה ומאכלסת מגוון רחב של סביבות, כל עוד יש בהן עצים או שיחים. היא נפוצה מאוד בחורשות, יערות, פארקים עירוניים, גינות פרטיות, מטעים ואף באזורים מדבריים עם צמחייה דלילה, כמו נאות מדבר.
עובדות מעניינות
שמה האנגלי, Chiffchaff, הוא אונומטופאי, כלומר מחקה את צליל שירתה המפורסמת. למרות גודלה הזעיר, העלווית האפורה היא נודדת למרחקים ארוכים. הפרטים המגיעים לישראל דוגרים באזורים נרחבים בצפון ומזרח אירופה ובסיביר, וחוצים אלפי קילומטרים כדי להגיע לאזורי החריפה החמים יותר באגן הים התיכון ובאפריקה. תזונתה מבוססת כמעט לחלוטין על חרקים קטנים, אותם היא צדה במיומנות תוך כדי תנועה זריזה בין ענפים ועלים.
היה הראשון להגיב