עלווית החורף (Common Chiffchaff), ששמה המדעי הוא Phylloscopus collybita, היא ציפור שיר קטנה וזריזה ממשפחת הסבכיים. כשמה כן היא, עלווית זו היא אחת ממבשרות החורף הבולטות בישראל, והיא חורפת נפוצה ביותר כמעט בכל רחבי הארץ. גודלה הזעיר, תנועתה המתמדת וצבעיה הצנועים הופכים את זיהויה למשימה מאתגרת לעיתים, אך עם היכרות קלה, ניתן לזהותה בקלות, בעיקר בזכות קריאתה האופיינית.
מאפיינים וזיהוי
מראה כללי
עלווית החורף היא ציפור קטנה ועדינה, אורכה כ-10-12 ס"מ ומשקלה גרמים בודדים. גופה העליון, כולל הכנפיים והזנב, צבוע בגווני חום-ירקרק זית, בעוד שחלקי הגוף התחתונים בהירים יותר, בגוון לבן-אפרפר עם נגיעות צהבהבות בצדי הגוף ובגרון. מעל עינה נמתח פס-גבה בהיר וקצר יחסית, ומקורה דק ועדין, מותאם לתזונתה המבוססת על חרקים. אחד המאפיינים הבולטים ביותר שלה הוא תנועתה הבלתי פוסקת; היא מרבה לקפץ בין ענפים ולכשכש בזנבה מטה בתנועה עצבנית ואופיינית.
סימני זיהוי עיקריים ובידול מעלוויות דומות
האתגר הגדול בזיהוי עלוויות הוא ההבחנה בינן לבין מינים דומים, ובמיוחד בין עלווית החורף לעלווית האפורה (Willow Warbler). הנה כמה כללי אצבע חשובים:
צבע הרגליים: זהו סימן השדה הקלאסי והשימושי ביותר. לעלווית החורף יש בדרך כלל רגליים כהות מאוד, בגוון שחור או חום-כהה. לעומתה, לעלווית האפורה רגליים בהירות יותר, בצבע ורדרד או חום-בהיר. יש לזכור שסימן זה אינו מוחלט ותלוי בתנאי התאורה.
אורך אברות הכנף (Primary Projection): כאשר הכנף סגורה, ניתן לראות את קצות אברות התעופה הראשיות מבצבצות מעבר לאברות השלישוניות. אצל עלווית החורף, שהיא נודדת למרחקים קצרים יותר, אורך זה קצר יחסית. לעומתה, לעלווית האפורה, הנודדת למרחקים ארוכים יותר עד אפריקה, יש כנפיים מחודדות יותר ואורך אברות בולט וארוך משמעותית.
הקול: הדרך הבטוחה והאמינה ביותר להבדיל בין המינים. קריאתה של עלווית החורף היא שריקה קצרה, חדה ונוגה, הנשמעת כמו "הואיט" (hweet). שירתה, שעל שמה היא קרויה באנגלית, היא רצף מונוטוני של שתי הברות "צ'יף-צ'אף, צ'יף-צ'אף", אך שירה זו נשמעת בעיקר באזורי הקינון ופחות בישראל.
תפוצה ואזורי מחיה בישראל
עלווית החורף היא חורפת וחולפת נפוצה מאוד בישראל. היא מגיעה ארצה בסתיו, החל מחודש ספטמבר, ונשארת עד לאביב, אז היא מתחילה את נדידתה צפונה חזרה לאזורי הקינון שלה באירופה ובאסיה. במהלך החורף ניתן למצוא אותה כמעט בכל בית גידול הכולל עצים ושיחים, החל מיערות וחורשים טבעיים, דרך מטעים ושדות חקלאיים, וכלה בגינות נוי ובפארקים עירוניים. היא אינה בוחלת בקרבת האדם, ולעיתים קרובות ניתן לצפות בה מחפשת מזון על שיחים ועצים בלב הערים.
עובדות מעניינות
מקור השם: שמה האנגלי, Chiffchaff, הוא אונומטופאי ומחקה באופן מושלם את שירתה הטריטוריאלית הפשוטה והקצבית. גם שמה המדעי, collybita, מקורו ביוונית ופירושו "חלפן כספים", ככל הנראה כרמז לצלילי השירה המזכירים צלצול מטבעות.
תת-מינים: בישראל חורפים בעיקר שני תת-מינים: P. c. collybita המערבי ו-P. c. abietinus המזרחי. לעיתים נצפה בארץ גם תת-המין הסיבירי, P. c. tristis, הניכר בגווניו האפרפרים יותר ובקריאתו השונה, הדומה יותר לקריאת דרור.
תזונה: עלווית החורף היא אוכלת חרקים מובהקת. היא סורקת במרץ את העלווה ומלקטת חרקים קטנים, זחלים ועכבישים מעל פני העלים והענפים הדקים. זריזותה מאפשרת לה גם לתפוס חרקים במעוף קצרצר.
היה הראשון להגיב