הפרנקולין השחור (Black Francolin), ששמו המדעי הוא Francolinus francolinus, הוא אחד העופות הבולטים והססגוניים במשפחת הפסיוניים בישראל. למרות צבעיו המרשימים, הוא ידוע בביישנותו ובנטייתו להסתתר, אך קריאתו הרמה והייחודית מסגירה את נוכחותו בשטח, והופכת אותו למטרה נחשקת עבור צפרים רבים.
זיהוי ומאפיינים בולטים
הפרנקולין הוא עוף קרקע בגודל בינוני, המזכיר במבנה גופו תרנגולת קטנה או חוגלת סלעים. הדו-צורתיות הזוויגית (הבדלים במראה בין הזכר לנקבה) ניכרת מאוד, והיא המפתח העיקרי לזיהויו.
הזכר – תצוגה של צבעים
הזכר הוא מחזה מרהיב של צבעים מנוגדים. גופו התחתון, כולל החזה והבטן, צבוע בשחור עמוק. צדדי הגוף (המותניים) מקושטים בנקודות לבנות בולטות על רקע שחור. פניו שחורות, עם כתם לחי לבן ובוהק המהווה סימן זיהוי קלאסי. צווארו מעוטר בקולר ערמוני-חום מרשים, וגבו וכנפיו מכוסים בדגם מורכב של חום, שחור ולבן, המספק לו הסוואה מצוינת מלמעלה.
הנקבה והצעירים – הסוואה יעילה
בניגוד מוחלט לזכר, הנקבה בעלת מראה צנוע הרבה יותר, המותאם להסוואה בזמן הקינון והדגירה. צבעה הכללי הוא חום-אפרפר, עם דוגמת פסים וכתמים עדינים בגוונים כהים ובהירים יותר. סימן זיהוי חשוב אצלה הוא כתם ערמוני עדין בעורף, וכן היעדרם המוחלט של הצבע השחור והכתם הלבן הבולט שמאפיינים את הזכר.
הקול הייחודי
אחד המאפיינים הבולטים ביותר של הפרנקולין הוא קולו. זוהי קריאה מכנית, צורמנית ורמה מאוד, הנשמעת למרחקים, במיוחד בשעות הבוקר המוקדמות והערב. הקריאה נשמעת כסדרה מתכתית וקצבית של הברות, משהו בסגנון "קליק… קליק… קי-קי-קראק!". לעיתים קרובות, הקול הוא הרמז הראשון, ולעיתים גם היחיד, לנוכחותו של הפרנקולין בסביבה.
כיצד להבדיל בינו לבין חוגלת הסלעים?
הבלבול הנפוץ ביותר הוא בין פרנקולין שחור לחוגלת סלעים, שכן שתיהן חולקות מבנה גוף דומה ואזורי מחיה חופפים לעיתים. עם זאת, ההבדלים ברורים למדי:
- זכר הפרנקולין מול החוגלה: אין כמעט מקום לטעות. לזכר הפרנקולין יש בטן שחורה וכתם לחי לבן, בעוד שהחוגלה אפורה ברובה, עם פס שחור עבה ("שרשרת") המקיף את גרונה הלבן ופספוס אנכי בצדי הגוף.
- נקבת הפרנקולין מול החוגלה: נקבת הפרנקולין חומה ומוכתמת באופן אחיד יחסית. לחוגלה, גם אם צבעיה דהויים יותר משל הזכר, עדיין יש רמז ל"שרשרת" השחורה סביב הגרון ולפספוס הצדדי, מאפיינים שנעדרים לחלוטין אצל נקבת הפרנקולין.
- בית גידול: הפרנקולין מעדיף אזורים עם צמחייה סבוכה ולחה יותר, כמו שדות חקלאיים, שולי נחלים ומאגרי מים. החוגלה, כשמה כן היא, מעדיפה אזורים סלעיים, יבשים ופתוחים יותר.
תפוצה ואזורי מחיה בישראל
הפרנקולין השחור הוא עוף יציב בישראל. תפוצתו מוגבלת לאזורים בהם יש שילוב של שטחים חקלאיים, מקורות מים וצמחייה עבותה למסתור. הוא נפוץ בעמקי הצפון (עמק החולה, עמק בית שאן ועמק יזרעאל), במישור החוף הצפוני והמרכזי, ובשנים האחרונות הרחיב את תפוצתו דרומה לאזורים נוספים בזכות התפתחות החקלאות. הוא מבלה את רוב זמנו על הקרקע, מתרוצץ בזריזות בין השיחים והצמחייה הגבוהה בחיפוש אחר זרעים, נבטים וחרקים.
עובדות מעניינות
למרות קריאתו הרמה, הפרנקולין הוא עוף חששן להפליא. כאשר הוא חש בסכנה, הוא יעדיף לרוץ ולהיעלם בסבך על פני תעופה. תעופתו קצרה, מהירה ורועשת, ובדרך כלל מסתיימת בצלילה חזרה אל תוך הצמחייה. בשעות הבוקר המוקדמות, ניתן לעיתים לראות את הזכרים עומדים על נקודה מוגבהת, כמו גדר, עמוד או תלולית עפר, ומשמיעים את קריאתם הטריטוריאלית הרמה. בעבר, אוכלוסייתו הייתה בסכנה עקב ציד ושימוש בחומרי הדברה, אך כיום מצבה נחשב יציב ואף במגמת התרחבות.
היה הראשון להגיב