הפשוש (Graceful Prinia, *Prinia gracilis*) הוא אחת הציפורים הקטנות והנפוצות ביותר בישראל, ומהווה נקודת פתיחה מצוינת עבור צפרים מתחילים. למרות גודלו הזעיר ומראהו הצנוע, הפשוש הוא ציפור מרתקת בעלת התנהגות ייחודית וקול שאי אפשר לטעות בו, המהדהד כמעט בכל בית גידול לח וסבוך בארצנו.
מאפיינים וזיהוי
זיהוי הפשוש בשדה מתבסס על שילוב של גודל, צורה, צבע, ובעיקר – קול והתנהגות. הוא שייך למשפחת התפריתיים, הידועים בבניית קנים מורכבים.
מראה כללי
הפשוש הוא ציפור שיר זעירה, אורכו כ-10-11 ס"מ בלבד, כאשר חלק ניכר מאורכו תופס זנבו הארוך. גופו חום-אפרפר, והוא מכוסה בפספוס עדין וכהה, בעיקר על הגב, הכנפיים והחזה. גחונו בהיר יותר, בגוון לבנבן-קרם. סימן ההיכר הבולט ביותר שלו הוא זנבו הארוך והמדורג, המורכב מעשר נוצות, אותו הוא נוהג להניע ולהקפיץ ללא הרף, ולעיתים קרובות זוקף אותו בזווית חדה כלפי מעלה. מקורו דק ועדין, מותאם לתפיסת חרקים קטנים.
קולות
אחד מסימני הזיהוי הבטוחים ביותר של הפשוש הוא קולו. שירתו היא צרצור חזק, מתכתי ומתגלגל, הנשמע כמו "זְרררררררררר" מהיר וחוזרני, המזכיר רעש של צרצר חשמלי או זמזם. הוא נוהג לשיר מעמדה בולטת על ענף או גבעול גבוה, וכך חושף את נוכחותו גם כאשר קשה לאתר אותו בתוך הסבך.
כיצד להבחין בינו לבין ציפורים דומות
בישראל, קל יחסית לזהות את הפשוש בזכות שילוב תכונותיו הייחודיות. עם זאת, בתנאי תצפית קשים ניתן להתבלבל בינו לבין מיני סבכיים אחרים. ההבדל המרכזי הוא זנבו הארוך והמדורג של הפשוש, שארוך משמעותית מזנבם של רוב הסבכיים, והוא מרבה להניע אותו באופן אופייני. בנוסף, הדגם המפוספס על גבו ובטנו ייחודי לו. ציפור נוספת העשויה לבלבל היא הצטיה, אך היא גדולה יותר, צבעה חום-אדמדם אחיד יותר (ללא הפספוס העדין) וזנבה קצר ורחב יותר. הקול המתכתי והמתגלגל של הפשוש הוא סימן הזיהוי הטוב ביותר, השונה לחלוטין מקולותיהן של ציפורים אחרות.
תפוצה ואזורי מחיה בישראל
הפשוש הוא ציפור יציבה (אינה נודדת) ונפוצה מאוד בכל רחבי הארץ, מהחרמון ועד אילת. הוא מעדיף אזורים עם צמחייה סבוכה ונמוכה, המספקת לו מסתור ומזון. ניתן למצוא אותו בשפע בשדות חקלאיים, בגדות נחלים, באזורי ביצות, במטעים, וגם בגינות נוי ובפארקים עירוניים, כל עוד יש בהם שיחים צפופים או עשבייה גבוהה.
התנהגות ועובדות מעניינות
הפשוש הוא ציפור אנרגטית ופעלתנית, הנמצאת בתנועה מתמדת בחיפוש אחר מזון בתוך הצמחייה הנמוכה. הוא אינו חששן במיוחד, ולעיתים קרובות ניתן לצפות בו ממרחק קצר.
תזונה
תזונתו מבוססת בעיקר על חרקים קטנים, עכבישים וחסרי חוליות אחרים, אותם הוא מאתר ומלקט בזריזות מעל עלים וגבעולים או מתוך סדקים בקרקע.
קינון ורבייה
הפשוש ידוע במיוחד בזכות הקן המרשים שהוא בונה. הקן, בעל צורת אגס או כיס סגור עם פתח כניסה צדדי, נתפר ונטווה במיומנות מופלאה מעלים ירוקים, סיבי צמחים וקורי עכביש. הזכר והנקבה בונים יחד את הקן בגובה נמוך, בתוך שיח סבוך או בין קנים. הנקבה מטילה 3-5 ביצים, והזוג דוגר עליהן ומטפל בגוזלים במשותף. עונת הקינון ארוכה יחסית, ונמשכת מהאביב ועד סוף הקיץ.
עובדות נוספות
שמו העברי, "פשוש", הפך גם לכינוי חיבה נפוץ לילדים קטנים, בזכות גודלו הזעיר, אופיו החביב וקולו המצייץ. שמו המדעי, *Prinia gracilis*, משקף גם הוא את מראהו: *Prinia* הוא שם הסוג, ו-*gracilis* פירושו בלטינית "עדין" או "חינני", תיאור הולם לציפור קטנה ומקסימה זו.
היה הראשון להגיב