הצופית הבוהקת (Palestine Sunbird), ששמה המדעי הוא Cinnyris osea, היא אחת הציפורים הקטנות והססגוניות ביותר שניתן לפגוש בישראל. היא הפכה לחלק בלתי נפרד מנוף הגינות והפארקים בארצנו, וצבעיה המרהיבים, זריזותה ושירתה הערבה הופכים כל מפגש עמה לחוויה מהנה.
זיהוי ומראה חיצוני
הצופית היא ציפור קטנה מאוד, גודלה כ-10 ס"מ בלבד. המאפיין הבולט ביותר שלה, המשותף לזכר ולנקבה, הוא המקור הארוך, הדק והכפוף כלפי מטה, המותאם באופן מושלם לשאיבת צוף מפרחים.
הזכר
לזכר הבוגר ניצוי מפואר שקשה לפספס. במבט ראשון הוא עשוי להיראות שחור, אך בתנאי תאורה מתאימים נגלית לעין תצוגה מרהיבה של צבעים מתכתיים בוהקים (תופעה הנקראת אירדיסנציה). גופו מנצנץ בגווני כחול-סגול וירוק, במיוחד באזור הראש, הגרון והגב. בנוסף, בצידי חזהו מסתתרות ציצות נוצה קטנות בצבע כתום-אש, אותן הוא חושף בעיקר בעת חיזור או מפגני טריטוריאליות.
הנקבה
הנקבה, לעומת הזכר, בעלת מראה צנוע בהרבה. גופה העליון בצבע חום-אפרפר, בעוד חלקי גופה התחתונים בהירים יותר, בגוון אפרפר-צהבהב. מראה זה מספק לה הסוואה מצוינת בעת הקינון. גם הצעירים דומים במראם לנקבה.
הבחנה מציפורים דומות
בישראל, קשה לטעות בזיהוי הצופית. המקור הכפוף והארוך הוא סימן היכר ייחודי שאינו קיים אצל ציפורי שיר קטנות אחרות כמו סבכים או פשושים, שמקורם קצר וישר. התנהגותה האופיינית, הכוללת ריחוף קצרצר מול פרחים ותנועה מתמדת וזריזה בין ענפים, מבדילה אותה גם כן מציפורים אחרות בגודל דומה.
תפוצה ובית גידול בישראל
הצופית הבוהקת היא ציפור יציבה בישראל ונפוצה ברוב חלקי הארץ, מהחרמון ועד אילת. במקור, בית גידולה היה חורש ים-תיכוני ומדבריות עם צמחייה עשירה, אך היא הסתגלה באופן יוצא דופן לסביבת האדם. כיום, היא משגשגת בגינות נוי, פארקים עירוניים, יישובים כפריים ובכל מקום בו יש שפע של פרחים צופניים לאורך כל השנה.
התנהגות ותזונה
תזונתה העיקרית של הצופית מבוססת על צוף פרחים, אותו היא יונקת באמצעות מקורה המיוחד ולשונה הארוכה והמפוצלת בקצה. היא אינה בוחלת במגוון רחב של פרחים, כולל צמחי נוי רבים כמו היביסקוס, טקומית הכף ויערה. בנוסף לצוף, המספק לה אנרגיה זמינה, הצופית ניזונה גם מחרקים קטנים ועכבישים, המהווים מקור חיוני לחלבון, במיוחד בתקופת גידול הגוזלים.
קינון ורבייה
קן הצופית הוא מבנה ייחודי ומורכב. הנקבה היא הבנאית הראשית, והיא טווה קן סגור בצורת אגס התלוי מקצה של ענף דק. הקן בנוי מעלים, עשבים, קורי עכביש וסיבים צמחיים, ומרופד בחומרים רכים כמו נוצות וצמר גפן. פתח הכניסה ממוקם בצד הקן, ולעיתים קרובות יש מעליו "גגון" קטן להגנה מפני שמש וגשם. הנקבה מטילה 2-3 ביצים ודוגרת עליהן לבדה, אך הזכר מסייע בהאכלת הגוזלים לאחר בקיעתם.
עובדות מעניינות
הצבעוניות המרהיבה של הזכר אינה נובעת מפיגמנט, אלא ממבנה מיקרוסקופי של הנוצות השובר את קרני האור ויוצר את הברק המתכתי המשתנה בהתאם לזווית הצפייה.
למרות דמיונן בהתנהגות התזונה לקוליברים (יונקי הדבש) של יבשת אמריקה, הצופיות אינן קרובות אליהם מבחינה אבולוציונית. זוהי דוגמה קלאסית לאבולוציה מתכנסת, בה שני מינים שונים מפתחים תכונות דומות כדי להתאים לסגנון חיים דומה.
הצופית הבוהקת הייתה מועמדת מובילה לתואר "הציפור הלאומית של ישראל" והגיעה למקום השני והמכובד, אחרי הדוכיפת.
היה הראשון להגיב