הקורמורן הגדול (Great Cormorant, שם מדעי: Phalacrocorax carbo) הוא עוף מים גדול ומרשים, המוכר היטב לחובבי טבע וצפרים בישראל, בעיקר בזכות נוכחותו הבולטת בחורף. גופו הגדול, צבעו הכהה והרגלי ייבוש הכנפיים הייחודיים שלו הופכים אותו לדמות מוכרת סביב מקווי מים ברחבי הארץ.
זיהוי ומאפיינים בולטים
הקורמורן הגדול הוא עוף גדול למדי, בעל גוף מוארך וצוואר ארוך וגמיש. אורכו יכול להגיע עד מטר אחד, ומוטת כנפיו כ-1.5 מטרים. ניצויו של הפרט הבוגר שחור ברובו, עם ברק מתכתי ירקרק-סגלגל הניכר באור השמש. בסיס המקור עטוף בעור חשוף בצבע צהבהב-לבן, היוצר כתם בולט המקל על הזיהוי. מקורו ארוך, חזק ומעוקל בקצהו כקרס, התאמה מושלמת לאחיזת דגים חלקלקים. רגליו שחורות ובעלות קרומי שחייה. אחד המאפיינים ההתנהגותיים הבולטים ביותר הוא עמידתו הזקופה על סלעים, עמודים או ענפים, כשכנפיו פרושות לרווחה כדי לייבשן בשמש. בניגוד לעופות מים רבים אחרים, נוצותיו אינן אטומות לחלוטין למים, תכונה המסייעת לו להפחית את כושר הציפה ולהעמיק בצלילה אחר טרף.
בתקופת החיזור והקינון, הבוגרים מפתחים לבוש כלולות מרשים הכולל נוצות לבנות עדינות על הראש והצוואר וכתם לבן ובולט בבסיס הירך. הצעירים, לעומת זאת, נבדלים מהבוגרים בצבעם החום יותר, ובמיוחד בבטנם הבהירה, שלעיתים קרובות לבנה כמעט לחלוטין.
כיצד נבדיל אותו מציפורים דומות?
בישראל, הקורמורן הגדול עלול להתבלבל בעיקר עם קרובו הקטן, הקורמורן הגמדי. ההבדל המרכזי והברור ביותר הוא הגודל: הקורמורן הגדול כשמו כן הוא – גדול משמעותית מהגמדי, שנראה עדין וקטן בהשוואה ישירה. בנוסף, לקורמורן הגדול מקור ארוך ועבה יותר, וראשו זוויתי יותר מראשו המעוגל של הגמדי. הבדל נוסף הוא הכתם הלבן בבסיס המקור, שהוא גדול ובולט הרבה יותר אצל הקורמורן הגדול.
התנהגות, תזונה ומחיה בישראל
הקורמורן הגדול הוא צייד דגים מיומן. הוא צולל לעומק המים תוך שימוש ברגליו החזקות כדי לרדוף אחר טרפו. תזונתו מורכבת כמעט אך ורק מדגים בגדלים שונים. בישראל, הקורמורן הוא חורף וחולף נפוץ למדי. ניתן לצפות בו במספרים גדולים סביב מקווי מים מתוקים כמו הכנרת, עמק החולה, מאגרי מים ובריכות דגים בעמקי הצפון ולאורך מישור החוף. לעיתים הוא נצפה גם לאורך חופי הים התיכון. ריכוזים גדולים של קורמורנים בבריכות דגים מסחריות יוצרים לעיתים קונפליקט עם המגדלים, בשל הנזק הכלכלי שהם גורמים.
עובדות מעניינות
שמו המדעי, Phalacrocorax carbo, מורכב מיוונית ולטינית. "Phalacrocorax" הוא שילוב של המילים היווניות "phalakros" (קירח) ו-"korax" (עורב), ככל הנראה בשל הכתם הבהיר והחשוף מנוצות שעל פניו. "carbo" היא מילה לטינית לפחם, המתארת את צבעו השחור.
במזרח הרחוק, בעיקר בסין וביפן, השתמשו דייגים בקורמורנים מאולפים לדיג מסורתי. הדייגים היו קושרים חוט סביב בסיס צווארו של הקורמורן, אשר מנע ממנו לבלוע דגים גדולים. לאחר שהעוף היה חוזר לסירה עם שללו, הדייג היה מוציא את הדג ממקורו ומתגמל את הקורמורן בדג קטן יותר.
היה הראשון להגיב