הדוחל השחור (Pied bush chat, שם מדעי: Cercotrichas podobe) הוא ציפור שיר מדברית מרשימה ונדירה יחסית בישראל, המשתייכת למשפחת החטפיתיים. הוא נחשב לאחד היהלומים השחורים של צפרות המדבר, וצפייה בו נחשבת לחוויה מרגשת עבור צפרים רבים בזכות יופיו והתנהגותו הייחודית.
מאפיינים וזיהוי
הדוחל השחור הוא ציפור בולטת שקשה לפספס כאשר נמצאת בשטח. זיהויו מבוסס על שילוב של צבע, מבנה גוף והתנהגות.
תיאור כללי
גודלו של הדוחל השחור הוא כשל אדום החזה, אך מבנה גופו שונה – הוא ארוך ודק יותר, ובעל זנב ארוך במיוחד. כל גופו צבוע בשחור עמוק ואחיד, לעיתים עם ברק כחלחל קל באור השמש. מקורו שחור, דק וארוך יחסית, ורגליו שחורות וחזקות. אין הבדל נראה לעין בניצוי בין הזכר לנקבה.
סימני זיהוי עיקריים
סימן ההיכר הבולט והחשוב ביותר של הדוחל השחור הוא זנבו הארוך והמדורג. במצב מנוחה הזנב מוחזק סגור, אך לעיתים קרובות הציפור פורשת אותו לצורת מניפה רחבה ומרשימה. בעת פרישת הזנב נחשפים קצוות לבנים בקצה נוצות הזנב החיצוניות, היוצרים ניגוד חד עם הצבע השחור. התנהגות אופיינית נוספת היא הקפצת הזנב מעלה ומטה בתנועות חדות וזריזות, בדומה לדוחלים אחרים.
הבחנה ממינים דומים
בסביבת המחיה המדברית שלו, ניתן לבלבל את הדוחל השחור עם מספר מינים שחורים אחרים, אך ההבדלים ברורים למדי במבט קרוב.
שחור-זנב (Blackstart): זוהי טעות הזיהוי הנפוצה ביותר. עם זאת, שחור-הזנב קטן יותר, גופו אפור-חום ורק זנבו שחור. לדוחל השחור, לעומת זאת, כל הגוף שחור לחלוטין. בנוסף, זנבו של הדוחל השחור ארוך משמעותית והוא נוהג לפרוש אותו למניפה, התנהגות שאינה מאפיינת את שחור-הזנב.
זרזיר טריסטרם (Tristram's Starling): הזרזיר הוא ציפור שחורה נוספת של המדבר, אך הוא גדול ומגושם יותר, בעל מקור עבה וצהוב (אצל בוגרים), ובתעופה הוא חושף כתמים כתומים-חלודיים גדולים ובולטים בכנפיו. הדוחל השחור, לעומתו, עדין יותר, בעל מקור דק ושחור, וחסר כל צבע בכנפיו.
תפוצה ואזורי מחיה בישראל
הדוחל השחור הוא ציפור יציבה בישראל, אך תפוצתו מוגבלת מאוד לדרום הארץ. הוא שוכן קבע באזורים הצחיחים ביותר, בעיקר בערבה הדרומית, בהרי אילת ובנאות מדבר מבודדים. בית הגידול המועדף עליו כולל ואדיות רחבים עם עצי שיטה פזורים וצמחיית שיחים דלילה, שם הוא מוצא מחסה ומזון. הוא טריטוריאלי מאוד וניתן למצוא זוגות קבועים באותם אזורים לאורך שנים.
עובדות מעניינות
מומחה לתקשורת זנב: הזנב הארוך אינו רק ליופי. הדוחל השחור משתמש בו באופן פעיל לתקשורת – פרישתו למניפה משמשת כאיתות טריטוריאלי, בחיזור, ובעת סכנה. הכתמים הלבנים בקצה הזנב מדגישים את התנועה והופכים את האיתות לבולט יותר.
זמר מדברי: למרות מראהו הצנוע, לדוחל השחור שירה מלודית, חזקה ומגוונת. הוא נוהג לעמוד על צמרת שיח או עץ ולשיר במשך דקות ארוכות, בעיקר בשעות הבוקר המוקדמות. שירתו היא אחד הקולות המובהקים של הואדיות בערבה.
קצה גבול התפוצה: ישראל מהווה את קצה גבול התפוצה הצפוני של מין זה, שנפוץ בעיקר באזורים הצחיחים של צפון-מזרח אפריקה ובחצי האי ערב. עובדה זו הופכת את האוכלוסייה המקומית לרגישה במיוחד לשינויים סביבתיים.
היה הראשון להגיב