זרעית השדה (Eurasian Skylark)

זרעית השדה (Eurasian Skylark, *Alauda arvensis*) היא ציפור שיר קטנה ומוכרת, המשתייכת למשפחת העפרוניים. למרות מראהה הצנוע והחום-מפוספס, היא ידועה ברחבי העולם בזכות שירתה המורכבת והמרגשת, אותה היא מבצעת תוך כדי מעוף ראווה מרשים אל על. בישראל היא חולפת וחורפת מצויה, המבשרת את בוא הסתיו והחורף בנוכחותה בשדות הפתוחים.

מאפיינים וזיהוי

זרעית השדה היא ציפור בגודל בינוני, בעלת גוף מוצק ומראה "עפרוני" טיפוסי. צבעה הכללי חום-אפרפר, עם פספוס כהה וצפוף על החזה והגב, המספק לה הסוואה מצוינת על הקרקע. גחונה בהיר יותר, בגוון לבנבן-קרם. על ראשה ציצת נוצות קצרה, אותה היא מזקירה כשהיא נרגשת או דרוכה, אך היא פחות בולטת מזו של העפרוני המצויץ. מאפיין זיהוי חשוב בתעופה הוא השפה הלבנה בקצה האחורי של הכנף, וכן נוצות הזנב החיצוניות הלבנות, הניכרות היטב כשהיא ממריאה.

כיצד להבחין בינה לבין ציפורים דומות?

הבלבול העיקרי בישראל הוא עם העפרוני המצויץ. ניתן להבחין בין השניים באמצעות מספר סימנים. לזרעית השדה, כאמור, ציצה קצרה ופחות בולטת, בעוד שלעפרוני המצויץ ציצה ארוכה ומחודדת הבולטת תמיד. מקורה של הזרעית קצר ועדין יותר בהשוואה למקורו הארוך והכפוף קלות של העפרוני. עם זאת, ההבדל הבולט ביותר הוא בהתנהגות ובקולות: שירתה של זרעית השדה היא טריל מתגלגל, מורכב ומתמשך, הנישא ממעוף הראווה הגבוה שלה. לעומתה, שירת העפרוני המצויץ פשוטה יותר, מורכבת משריקות קצרות, ולרוב מושמעת מעמדת תצפית או במעוף נמוך יותר.

תפוצה ואזורי מחיה בישראל

זרעית השדה אינה דוגרת בישראל, אך היא נפוצה מאוד כחולפת וכחורפת. היא מגיעה ארצה החל מחודש אוקטובר ונשארת עד לסביבות חודש מרץ. ניתן למצוא אותה בבתי גידול פתוחים, כגון שדות חקלאיים מעובדים, שטחי בור, אדמות מרעה ומישורים עשבוניים. היא נפוצה במיוחד בעמקי הצפון (עמק יזרעאל, עמק החולה), במישור החוף, בשפלה ובצפון הנגב ומערבו. בחורף, לעיתים קרובות ניתן לראותן בלהקות גדולות המונות עשרות ואף מאות פרטים, המחפשות מזון על הקרקע.

התנהגות ועובדות מעניינות

המאפיין המפורסם ביותר של זרעית השדה הוא "מעוף השיר" שלה. הזכר ממריא מהקרקע בתעופה מהירה ותלולה, כמעט אנכית, תוך כדי שהוא שר ללא הפסקה. הוא עשוי להגיע לגובה של 50 עד 100 מטרים, שם הוא מרחף ודואה במקום, לעיתים כנקודה כמעט בלתי נראית בשמיים, וממשיך בשירתו המורכבת במשך דקות ארוכות. שירה זו משמשת להכרזה על נחלה ולמשיכת בנות זוג באזורי הקינון שלה באירופה ובאסיה. בסיום השיר, הוא צולל חזרה מטה בשקט יחסי.

שמה העברי, "זרעית", מרמז על תזונתה המבוססת בעיקר על זרעים, במיוחד בעונת החורף. בנוסף, היא ניזונה גם מחרקים וחסרי חוליות אחרים, בעיקר בעונת הקינון. בשל הרגלה לקנן על הקרקע בשדות חקלאיים, אוכלוסיותיה באירופה נפגעו משינויים בחקלאות המודרנית, אך היא עדיין נחשבת לציפור נפוצה מאוד.